<h1>ראב"ן סימן שכ"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ואחרי טבילה תברך על הטבילה כשהיא עומדת בתוך המים אם הם עמוקים שמכסין את לבה ואם הם עכורין, ואם צלולין עוכרן ברגליה ואי לא מציא למיעכרינהו תלבש חלוקה בעוד רגליה במים כדי שתהא ברכה סמוכה לטבילה. וקודם טבילה לא תברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל [פסחים ז':] כל המצות מברך עליהן קודם לעשייתן, חוץ מן הטבילה דתנן טבל ועלה בעלייתו מברך על הטבילה משום דאכתי גברא לא חזי דטמא הוא וערום הוא ותנן בתרומות [פ"א מ"ו] חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה ואלו הן האלם והשיכור [והערום] והסומא ובעל קרי, ומפרש בגמ' ירושלמי [שם ה"ד] דיש מהן משום ברכה כגון האלם והערום ובעל קרי שאינם יכולין לברך ולתרום ויש מהן שאין מכוונין את המובחר כגון הסומא והשיכור. ויש מפרשים דהא דתנן טבל ועלה בעלייתו וכו' דבטבילת גר מיירי, משום דתני עלה [פסחים צ"ב.] בית הלל אומר הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, והיינו דקאמר משום דאכתי לא חזי למימר אשר קידשנו במצותיו דאכתי לא נתקדש במצות עד שיטבול, אבל כל שאר טמאים מברכי קודם טבילה דהא אמרי' [בכורות כ"ז.] דנידה שהיא טמאה קוצה לה חלה ואינה קוצה בלא ברכה והוא הדין לשאר טמאין. ולא נהירא דאם כן הוה לפרושי חוץ מטבילת גר, ומדסתם שמע מינה בטבילת כל הטמאין מיירי. ואף על גב דקיימא לן האידנא כר' יהודה בן בתירא [ברכות כ"ב] דטמא קורא בתורה ומתפלל ומברך כי אורחיה, הכא גבי טבילה כיון דלאלתר סמוך לטבילה תברך בטהרה שפיר טפי דתמתין אפילו לר' יהודה עד דתיטהר ותברך דהיכא דאיפשר למיעבד בטהרה עבדה והיכא דלא איפשר כגון בחלה עבדה בטומאה.
<h2>דף קט.</h2>
ושיעור מקוה כדתניא את בשרו במים שכל גופו עולה בהן אמה על אמה אמה אורך ואמה רוחב ברום ג' כקומת אדם ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה, ואם המקוה אריך או קטין או מרובע אך שיהא בו מ' סאה כשר.
